מעולם לא הייתי תולעת ספרים ואני מניחה שגם אף פעם לא אהיה. נראה לי שזה אחד הדברים שנרכשים עוד בשנים הרכות שהמוח כולו מוכן לספיגה בלתי פוסקת של הרגלים, זאת כמובן בהנחה שזה זורם לך בדם. מכל מקום, יצא לי לבלות חלק מהזמן הפנוי של חג השבועות בקריאת ספרה החדש של מירה מגן "וודקה ולחם" ואין ספק שקצרתי ברינה כמה תובנות לחיים, רובן ידועות לכל אך מטבען הן צפות רק בהזדמנויות כאלה ואחרות ומקבלות את המשמעות הנכונה. רציתי לחלוק את החוויה באתר http://www.shelfari.com/ אך למרבה האכזבה הספר לא נמצא במאגר וכך החלטתי להחיות את הבלוג שלי, שנולד דרך מקרה אגב קורס בניהול ידע בארגונים, ברשומה שמוגדשת כולה לספר ולחדוות הקריאה שאני מגלה מעת לעת. הספר אנושי ונוגע ללב ומעבר לדמויות המרתקות הוא גם מאיר באותיות קידוש לבנה את האמרה ש"כל עבודה מכבדת את בעליה" שכן יופיין של עבודות כפיים טמון בפשטותן הבלתי מתפשרת. קריאה מהנה.
יום רביעי, 19 במאי 2010
הירשם ל-
רשומות (Atom)